כללי
1. לפני תביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להמשיך ולבנות בשטחם תוך חריגה מהיתר בניה שברשותם וכן לצו עשה אשר יורה להם לבנות בהתאם להיתר הבניה שקיבלו באופן שלא יסכן את בית התובעת.
כל אחד מבעלי הדין הינו הבעלים של חלקה עליה בנוי בית. בית של התובעת נמצא ברחוב הכרמים 30 במבשרת ציון. הנתבעים הינם הבעלים של חלקה עליה בנוי בית ברחוב הכרמים 32 במבשרת ציון, הגובל בבית התובעת.
שני הבתים הם צמודי קרקע שהיו מחוברים ביניהם בקיר משותף שהיווה את קו הגבול בין שני המגרשים.
2. לטענת התובעת, בשנת 2004 קיבלו הנתבעים היתר לבניית בית חדש בכפוף לשמירת מרחק קו בניה של 3.5 מטר מגבול המגרש ולהריסת ביתם הישן. בפועל הרסו הנתבעים את ביתם הישן וחפרו לעומק האדמה עד לגבול המגרש וקיר בית התובעת, תוך ירידה במפלס של 2 מטר בחריגה גסה מן ההיתר, וקיים חשש ממשי כי בית התובעת יתמוטט. לפיכך, מבקשת היא ליתן את הצווים הנ"ל.
מנגד טענו הנתבעים, כי המרחק בין ביתם לבית התובעת הוא בהתאם להיתר הבניה וכך גם הבניה, ומכל מקום מדובר בעבודות המבוצעות בקניינם הפרטי ועל כן יש לדחות את התביעה.
3. עובר להגשת תביעה זו, הגישה התובעת בקשה למתן צו כנגד הנתבעים ובית המשפט נתן החלטתו על יסוד הסכמת הצדדים, לפיה הנתבעים רשאים להמשיך בבניה בפיקוח מהנדס מטעם התובעת בלבד ובהתאם להיתר שקיבלו. עוד נקבע כי לעניין הגדר יגיעו הצדדים לידי הסכמה (בש"א 8825/07, החלטת כב' הנשיא (כתוארו אז) א' כהן, מיום 27.12.07).
לאחר מכן חידשו הנתבעים את הבניה בשטחם, כאשר לטענתם פעלו בכך כדין, שכן הבש"א נסגרה בלא שהוגשה תביעה עיקרית.
במסגרת ההליך דנן הגישה התובעת בקשה לצו מניעה אשר יורה לנתבעים לחדול מלבצע עבודות בניה וביום 5.11.08 הוריתי לנתבעים להימנע מכל עבודות בנייה מכל סוג שהוא בחלקתם שמחוץ לבית המגורים, ובכלל זה בניית קיר תמך (בש"א 1154/08). בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחתה (בר"ע 707/08, החלטת כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ מיום 28.12.2008).
המחלוקת בין הצדדים בהליך התכנוני התבררה בפני הועדה המקומית לתכנון ובניה "הראל" וכן ועדת הערר לתכנון ובניה במחוז ירושלים, אשר החלטותיהן הוגשו לתיק בית המשפט.
טענות התובעת
4. התובעת טענה, כי הנתבעים ביצעו עבירות בניה חמורות, בנו בניגוד מוחלט להיתר הבניה, התעלמו מהחוק, משכניהם ומהחלטות שיפוטיות. התובעת הפנתה להחלטת וועדת הערר לתכנון ובניה של מחוז ירושלים, מיום 29.12.08, שם קבעה הוועדה כי הנתבעים אינם מפנימים את העובדה כי ביצעו עבירות בנייה שהביאו לחריגה משמעותית מההיתר שניתן. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בהרחבת המרתף לכל מתחם הבניין, חשיפת קירות המרתף וחיפויים באבן, פתיחת חלונות במרתף בחלק שאמור להיות מכוסה בעפר, שימוש בחלק נוסף של המרתף למגורים, הרחבת החניה לשתי קומות ויצירת חלל מתחת לחניה הכולל גם רצפת בטון.
לטענת התובעת, על פי תכנית המתאר המקומית מי 360 ג', שמירת מרחק קו בניה של 3.5 מטר מגבול המגרש, מהווה הקלה בקווי בנין ומותנית בכך שלא יהיו פתחים בחזית הפונה לבית התובעת. בפועל, ביצעו הנתבעים כבר בשנת 2004 עבודות חפירה עד לגבול המגרש, תוך ירידה של 2 מטר במפלס הקיים, על מנת להרחיב את המרתף לכל קונטור המבנה ובכך יצרו שתי יחידות דיור בקומת המרתף, שבאחת מהן פתחים בכיוון ביתה של התובעת. בנוסף בנו הנתבעים יחידה נוספת מתחת לחניה.
הנתבעים לא שמרו על המרחק המוסכם של 3.5 מ' ולמעשה המרחק בין הבתים הוא 3.14 מ' בהתאם לחוו"ד המהנדס מטעם התובעת ו-3.16 מ' עד 3.17 מ' לפי מדידה של המודד אריה מירמן.
התובעת הוסיפה, כי הנתבעים הפרו את החלטת בית המשפט שניתנה בבש"א 8825/07 בה נקבע כי המשיב- הנתבע יהיה רשאי להמשיך בבניה בפיקוח מהנדס מטעם התובעת ובהתאם להיתר שקיבל, תוך ביצוע עבירות בנייה נוספות משמעותיות, עד לסיום הכמעט מוחלט של הבניה.
הנתבעים הגישו בקשה לקבלת היתר בניה חדש להכשרת עבירות הבניה ביצעו, אולם הוועדה לתכנון ובניה, דחתה בקשתם וקיבלה את התנגדות התובעת בשל חריגה מקווי הבניה המאושרים באופן המהווה סטיה ניכרת.
גם הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, בישיבת וועדת ערר, דחתה ערר שהגישו הנתבעים על ההחלטה.
הנתבעים לא נואשו ופנו שוב לקבלת היתר המכשיר את עבירות הבניה שביצעו והכולל הקלות נרחבות, מבלי לסלק ולו עבירה בנייה אחת. הוועדה קיבלה את הבקשה, אולם ערר שהגישה התובעת לוועדה המחוזית, התקבל.
התובעת טענה כי לאורך כל הדרך, סירבה לאפשר לנתבעים לבנות קומה תחתונה בביתם, באופן מנוגד להיתר הבניה וגרימת מטרד חמור ביותר, שכן אך סביר והגיוני כי הנתבעים הוסיפו את יחידות הדיור בקומה התחתונה על מנת להשכירם לאחרים. מגורי דיירים רבים בבניין אחד בשכונה בעלת אופי כפרי ייפגעו באיכות חיי התובעת בשל מצוקת חניה, רעשים, עומס על פחי האשפה המשותפים וכדומה.